אוסף שמואל בן זאב

סיפור החיים של שמואל בן זאב (אברמוביץ) ובני משפחתו שזורים בתולדות המושבה ראשון לציון. שמואל, דור שני למייסדים, מינף את היסודות שהניחו אביו וסבו. סבו זאב אברמוביץ (1842-1915) שהתגורר בסנט פטרבורג רוסיה היה בעל מפעל סריגה. עלה ארצה, ניסה להקים מפעל לסריגה במושבה ראשון לציון וכשל. לאחר מכן רכש חלקות אדמה ונטע בהם כרמי שקדים וענבים. למשפחתו נולדו חמישה ילדים: שלושה בנים: שמעון (סימיון), אליעזר ואברהם ושתי בנות: פאני ומרים. הבן שמעון אברמוביץ, האבא של שמואל (בעל האלבום), נולד בקובנא בשנת 1863 הוא עלה יחד עם אביו והתיישב במושבה ראשון לציון. בשנת 1888 נסע לארה"ב והשתלם שם במסחר ובשנת 1893 שב ארצה כנתין אמריקאי וקיבל את השם העברי - בנזאב. עם שובו למושבה הוא נשא לאישה את ביילה גיטה, בת שמואל וגרונה הירשפלד (אף הם מראשוני ראשל"צ) ונולדו להם שבעה ילדים: גרטלה, אדלאידה, שמואל (נולד ב- 1900 והיה הגדול מבין ארבעת אחיו) רות, חסידה, חגית וחבצלת. המשפחה הציונית שמרה על אורח חיים דתי. עם השנים המשפחה צברה רכוש רב של מטעים ובניינים. בשנות נערותו סייע שמואל למשפחתו במושבה ולמד בבית הספר החקלאי 'מקווה ישראל'. בשנת 1897 התמנה מטעם חברת "כרמל מזרחי" לאיש 'השיווק' של החברה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נשארה המשפחה במושבה, לא מעט תודות לעובדה שהייתה להם נתינות אמריקנית. עם הכיבוש הבריטי הצטרף שמואל לחיל הרגלים, ובהמשך סופח כמתורגמן ליחידת הפרשים הקלים האוסטרלית (אנז"ק), שנלחמה בעבר הירדן (1918). עם שחרורו מהצבא שב שמואל להשתלב בניהול המשק החקלאי של הוריו. ב-11 לנובמבר 1921 נחתם זכרון דברים בין האב לשמואל בנוגע להעברת ניהול המשק לידיו. במסגרת פעילותו החקלאית והחברתית הצטרף שמואל בשנת 1924 להסתדרות 'בני בנימין' ובשנת 1928 החל לשמש כמשגיח על אדמת 'צפריה' בשפלת יהודה (ליד בית דגן) מטעם הבנק השיתופי 'בני בנימין'. בין השאר עסק שמואל ברכישת קרקעות. ב-30.6.1930, בהיותו בן 29, התחתן עם לאה מרים (ללה) לבית איזקסון מפתח תקוה. לרגל חתונתם - קיבלו מצבי איזקסון (אחיה של ללה) מלבד כסף, גם כ-30 דונם קרקע ב'הדר' שבשרון. ביתו הבכורה אצילה נולדה ב-1933 ובנו אהרון (רוני) ב-1939. בתקופת מלחמת העולם השנייה שירת שמואל כאזרח בצבא הבריטי. ב-1941 שהה במחנה סרפאנד (צריפין) ושימש משגיח וב-1944 עבד כמחסנאי ומפעיל מנוף. שמואל שמר כל חייו על קשר לעבודת האדמה, תוך שהוא עוסק גם בבעיות ביטחון, סחר בקרקעות, קידוחי מים ועוד. כבני דורו הוא היה מגויס למפעל הציוני ופעל גם לשם קידום עצמו באמצעות יוזמה פרטית. בנוסף, היה בעל מודעות לצורך בשימור ובתיעוד תולדות חייו ותולדות היישוב, כפי שניתן להיווכח מאוסף הצילומים שלפניכם. שמואל נפטר בשנת 1991, כשהוא בן 91 . קראו עוד